קוראים לי שלומי ואני מכור

נשמע לכם מוזר, אה?

האמת שגם לי זה נשמע קצת פסיכי והאמת שעד לפני שבעה חודשים הייתי במקום אחר לגמרי…

בהכחשה מוחלטת… הייתי בחור שהתגורר באיזה מאורת סמים במרכז העיר ירושלים מרחק של כמה דק’ נסיעה מההורים שמתגוררים ברמות..

אבל בפועל הרגשתי במרחק שנות אור מהם..

הרגשתי שהם שונאים אותי עושים לי דווקא שמבחינתם אל הם יקבלו דפיקות בדלת שיבשרו להם שאני לא חי הם יחושו תחושת הקלה..

כן זה מילים קשות אבל זה מה שחשבתי באותם ימים..

מתוך מקום שפל זה רק החרפתי את השימוש..

והגעתי למצב שגובל בחוסר שפיות…

ואז משום מקום הגיע הנס שהתלבש בדמותם של אנשים נפלאים שהסכימו לחבק אותי ולאמץ אותי ולקבל אותי כמו שאני.

הגעתי ל”דרך אחרת” שבור וחסר תקווה ..

ללא טיפת אמון באנשים והם רק ישבו לידי הקשיבו וחיבקו. לאט לאט הסכמתי להפתח ולמסור את עצמי לטיפול.

כיום לאחר דרך ארוכה של שבעה חודשים אני נקי. בשבת האחרונה הייתי בבית עם המשפחה ופתאום אני מבין עד כמה הם אוהבים אותי וכמה לא השכלתי לראות זאת בתקופת השימוש.

בימים אלו אני מחפש עבודה בכוחות עצמי. ולמרות החוסר בטחון שמלווה אותי, אני שומע את הקול של המטפלים המסורים שלי שמטפטפים לי במוח:

שלומי אתה יכול שלומי אתה מנצח!!!

תודה לכם דרך אחרת!!

מאחל לכל מי שצריך עזרה שימצא אתכם ושתזכו לעזור לעוד הרבה נשמות אבודות